פופולריות ברשת חשובה מניסיון

רבות דיברנו בשיעורים במכללה על הרשתות החברתיות, ועד כמה חשוב לילדים ולבני הנוער להיות שייכים לרשת ולפרסם את דבריהם. הכי חשוב להם לבדוק כמה לייקים קבלו על תמונה שהעלו, אמירה שכתבו או איחולי מזל טוב ליום ההולדת ועוד. לא פעם הזכרנו, שניתן גם להשתמש ברשתות החברתיות לצורכי למידה, קבוצות למידה בנושאים שונים, העברת מידע ופתרון בעיות בקבוצה ועוד.לדעתי כדאי לנו כמורים להשתמש ביישום זה (לבוגרים יותר) כדי לקדם למידה.

בתאריך 3 במאי 2012 פורסמה כתבה באתר yent במדור חדשות וטכנולוגיה שנכתבה על ידי רונה טל בנושא "פופולאריות ברשת חשובה מניסיון". בה נכתב שמעסיקים רבים בקנדה בודקים את רמת הפופולאריות ברשת של מועמדים למשרה, ומחליטים כך האם להעסיקם. בארצות הברית לעומת זאת הוגשה הצעת חוק לפיה אסור למעסיקים ממועמדים למשרה גישה לחשבון הפייסבוק שלהם. האם יש להגביל את ההשפעה של הפעילות שלנו על החיים המקצועיים שלנו?

אני רוצה להתייחס ולהביע את דעתי בנושא. מצד אחד האם באמת מספר הפרסומים שלנו ברשתות החברתיות או ברשת האינטרנט בכלל, הופך אותנו למיומנים יותר ולטובים יותר בתחום העבודה בו אנו עוסקים, יותר מאשר הניסיון? נראה לי שקצת הרחיקו לכת בעניין.

אני כמחנכת האם אני צריכה לחנך וללמד את הילדים, שכדאי לפרסם כמה שיותר ברשתות החברתיות כדי להצליח בעתיד,כך יצליחו להתקבל ביתר קלות למקומות עבודה? במחשבה שנייה אולי כדאי כן לעודד את הכתיבה ברשתות החברתיות, ולנצל זאת ללמידה, בעיקר בשיעורי שפה לעודד כתיבה כמו בלוג אישי סביב נושא מסויים דוגמה למה שאנו  עושים בקורס תקשוב ולמידה, ולשכנע את הילדים כמה הדבר יכול לעזור להם בעתיד במציאת מקום עבודה. כך השגנו שתי מטרות עידוד כתיבה והצלחה בעתיד.

מצד שני עד כמה אפשר לחטט בחשבונות הפייסבוק של החברים בו? בכתבה הוזכר שבארה"ב מגבילים את המעסיקים מלדרוש מהמועמדים גישה לחשבונות הפייסבוק שלהם כחלק מתהליך הקבלה לעבודה. הם טוענים שחייבים לשים את הגבול. ואני שואלת את עצמי האם הם יכולים לשים את הגבול? הרי היום כמעט הכל פתוח, אולי לא תהיה למעסיק גישה לדברים הסגורים של המועמדים אך לדברים המוצגים בפומבי בקלות יהיה אפשר להגיע אליהם.

נראה לי שכל השינויים שאנו עוברים בעולם הדיגטאלי, מחייב אותנו ואת ילדינו להיות "עם היד על הדופק" כדי לא לפספס משהו, ולדעת להשתלב בעולם הזה.

קישור לכתבה

פופולריות ברשת חשובה מניסיון

ממידע לידע

בשיעור האחרון עם ד"ר אלון הסגל עסקנו בנושא "ידע ומידע". אחרי השיעור הרגשתי שאני יוצאת עם תובנה חדשה ומידי פעם במהלך השבוע חשבתי על השיעור וכיצד אני משלבת אותו ברשומה של השבוע.

בכתיבה של כל רשומה אני מנסה להעביר איזשהו מסר, מה ניתן לעשות עם הילדים אחרי הרצאה או כתבה בה נתקלתי. בהרצאה הזו הרעיון המרכזי הוא שעלינו המורים לעבור "ממידע לידע", כלומר מידע הוא אוסף של נתונים שמחוברים ביניהם בפרשנות, או אוסף של נתונים שעברו עיבוד אישי.

ברוב השיעורים בבית הספר אנו מעבירים לילדים מידע, כאשר היום המידע הוא מאוד זמין לילדים לדוגמא ערוצי טלוויזיה ורדיו, אינטרנט חוצה גבולות, אין כבר צורך להרצות בפני הילדים אנו צריכים להוביל אותם לכך שיהיו בעלי ידע , כלומר שיהיה להם פתרון מעשי, מעבר מהסכמות הקבועות לעולם המעשה.

איך ניתן לעשות זאת? בבית הספר נלמדים כמה תחומי דעת שאולי לא ניתן לוותר עליהם ויש צורך ללמד את הילדים מבנים תיאורתיים, כמו בשיעורי שפה, מתמטיקה ואנגלית. לעומת זאת בנושאים רבים אחרים אנו צריכים להזניח את ההסכמות ולעבור להוצאה לפועל של פתרון שזהו הידע, אנו צריכים להגדיר לעצמנו מטרה של פתרון מעשי והפתרון שנקבל הוא הידע.

הרבה פעמים אנו שומעים את הילדים משננים את הנושאים שלמדו לבחינה ואחרי כמה ימים ואולי אפילו אחרי כמה שעות אינם זוכרים את מה שלמדו. לכן , ברגע שיהיה פתרון מעשי, ביצוע מעשי, תפוקה מעשית , הם ירכשו ידע. הידע משתנה עם כל התנסות חדשה. כשאני חושבת על זה,הילדים כל הזמן מתנסים בדברים חדשים, בכל שבריר שנייה מחייהם הם נאלצים לייצר משהו חדש- משפט שמתנסח בראשם, צורת הלבוש לקראת יום חדש או סתם דרך מעניינת להעביר עוד אחר צהריים. אנו צריכים להשתמש במיומנות שכבר קיימת אצל הילדים,לפתח אותה יותר ולנצל אותה בלמידה.

בכתבה שקראתי באתר yent במדור הורים כתב הפסיכולוג גיל ונטורה שיש להפסיק ללמוד בדרך השינון בבית הספר וצריך לפתח אצל הילדים חשיבה יצירתית. את המאמר הזה אני רוצה לקשר לשיעור של ד"ר אלון הסגל.לדעתי אחת הדרכים לעבור ממידע לידע היא ללמד את הילדים חשיבה יצירתית.            

זו הייתה הכתבה הראשונה בנושא והוא הבטיח שבהמשך יפרסם גם דרכים כיצד לפתח אצל הילדים חשיבה יצירתית.אעקוב אחרי הכתבות וברשומות הבאות אתייחס לכך.

קישור לכתבה

דור הגוגל

בתאריך 3 באפריל 2012 פורסמה כתבה באתר yent במדור חדשות וטכנולוגיה שנכתבה על- ידי ויטה קיירס בנושא דור הגוגל.

הכתבה נפתחה כך:"סקר שנערך בבריטניה במהלך מרץ , ניסה לבדוק היכן מוצאים ילדים סקרנים תשובות לשאלותיהם. האם הם נוטים לפנות לרשת, או מסתמכים על הוריהם שיספקו להם מידע?". גם בלי לקרוא את המשך הכתבה , היה ברור לי שהתוצאות יהיו, שהילדים ובני הנוער מעדיפים למצוא את התשובות לשאלותיהם דרך גוגל ולא לשאול את הוריהם או מוריהם.

אכן תוצאות הסקר הראו, שרובם מעדיפים לפנות למחשב כאשר אינם יודעים את התשובה.

בעבר כאשר לימדתי ובתוכנית הלימודים היה על הילדים להכין עבודת חקר, אחד ממקורות המידע היו ההורים,הסבים והסבתות בהם נעזרו הילדים.היום מקור המידע הזה הולך ונעלם, נראה כאילו הילדים אינם סומכים על המבוגרים ומוצאים את המידע בקלות באינטרנט ובטוחים שהוא יותר מהימן ואמין.

נקודה נוספת אותה אני רוצה להעלות בעקבות השינוי שחל בהשגת המידע היא, בזמן האיכות בין ההורה לילד. בעבר חלק מזמן האיכות היה מוקדש לשיעורי הבית ולהעברת ידע , כעת הילד מוותר על זמן זה. כדאי אולי , שאנו ההורים ננצל את התקופה הזו בה הילדים מעדיפים את העבודה עם המחשב , זמן האיכות שלנו איתם יהיה סביבו וכך יכולים הם להראות את מיומנויותיהם ולעזור לנו בשימושי המחשב.

לעיתים מוצאת אני את עצמי נעזרת בילדיי הבוגרים לביצוע משימות שניתנות לי במכללה. אני חוששת להוריד יישומים חדשים שמא אפספס שלב. דוגמה לכך הורדת אתר הבלוג, למרות שהיו לנו הוראת ברורות לכך, ביקשתי מבני שישב לידי ויעזור לי בהורדה.

בכל זאת למרות כל הידע אותו הם יכולים לרכוש דרך המחשב. האם הם תמיד עושים את שיקול הדעת מהו המידע הטוב ? כאן לדעתי יש צורך להתערב גם המורים וגם ההורים ולסייע להם למצוא את מקורות המידע הטובים והמהיימנים, ולהגן עליהם מפני מידע שיכול להזיק להם.

ברצוני להזכיר שוב ואולי לשכנע את עצמי וגם אחרים שתפקידנו כמורים לא תם, אומנם הילדים מוצאים את המידע לו הם זקוקים בקלות דרך המחשב אך אנו אלה שצריכים להוביל אותם ולתווך.

קישור לכתבה: דור הגוגל