המהפכה הדיגיטאלית

אתמול חזרנו לסמסטר קיץ אחרי חופשה קצרה. חשבתי כשאמרו שנלמד בקיץ יקלו עלינו כי בכל זאת רוב הסטודנטים הם מורים ומורות המקווים קצת לבלות ולנוח. התברר שטעיתי, נראה שדווקא הסמסטר הנוכחי יהיה קשה במיוחד, הוא יכלול הרבה עבודות בכל אחד מהקורסים ובנוסף בסוף כל קורס מטלה גדולה. נראה שאנו עומדים בפני עבודה קשה וכדאי שנשכח מלבלות ולנוח.

השיעור שהשאיר עליי רושם הוא  השיעור של ד"ר אתי כוכבי "עקרונות בפיתוח סביבות למידה" המדבר על "המהפכה הדיגיטאלית". הגדרה של מהפכה היא , שינוי שיש לו השפעה ביותר מתחום אחד בחיים , כלומר השינויים הם: בכלכלה, בחינוך, בחברה,בתקשורת,ברפואה בצבא ועוד. דברנו רבות במהלך הלימודים על העולם הדיגיטאלי אך לא זכור לי שהתייחסנו לזה כמהפכה. כשאני חושבת על כך בחיי היומיום כיצד המהפכה השפיעה עליי , הרשימה היא ארוכה מאוד לדוגמא: התנהלות מול הבנק, תקשורת בין אנשים: טלפונים סלולאריים, מסרונים, דואר אלקטרוני , קניות, מציאת מידע ועוד..

המהפכה השפיעה על התקשורת בהעברת מידע מהיר בזמן אמת. אמש צפיתי בתכנית  על כיבוש הבופור לפני 30 שנה בה הדגישו את הנתק בין הדרג המדיני לדרג הצבאי. הצבא לא העביר לשר הביטחון ולראש הממשלה את הידיעה בדבר כיבוש היעד. היום מצב זה לא יכול היה לקרות, היות והידיעה בדבר כיבוש הבופור הייתה עוברת בזמן אמת ע"י חיילים וכתבים בשטח.

השאלה העולה מה מקומה של מערכת החינוך במהפכה? לדעתי מערכת החינוך מתקשה למצוא את מקומה במהפכה הזו כאשר ציבור התלמידים כבר נמצא בה. ד"ר אתי כוכבי , בהרצאתה , דיברה על כך שהחשיבה של הילדים היא רשתית ולעומתם חשיבתם של המורים ליניארית. השוני בחשיבה מאותת לנו כי עלינו לשנות את הגישה ואת שיטות ההוראה הנהוגות היום.   

במאמר "המהפכה הדיגיטלית תסתיים בלעדינו המורים" (2010) , שפרסמה ד"ר דליה שחף מרצה במכללה לחינוך "אוהלו" , מרחיקה היא לכת וכותבת במאמרה " שהמהפכה הדיגיטאלית הזו לכשתסתיים ,תשלוט בלעדינו- בלי המורים. איש לא יזדקק למורה בעידן הדיגיטאלי... ".

לאחר עיון במאמר היה לי קשה לקבל את דבריה. נכון שהמורים נמצאים מאחור במהפכה הזו , אך עדיין התלמידים צריכים שיהיו מחנכים ומורים שיובילו ויאתגרו אותם. אין ספק שתפקידנו כמורים במהפכה לא צריך להיות כמעבירי הידע אלא לאתגר, להוביל ולתווך בתהליכי הלמידה.

 קישור למאמר

המהפכה הדיגיטאלית תסתיים בלעדינו המורים

דור הגוגל

בתאריך 3 באפריל 2012 פורסמה כתבה באתר yent במדור חדשות וטכנולוגיה שנכתבה על- ידי ויטה קיירס בנושא דור הגוגל.

הכתבה נפתחה כך:"סקר שנערך בבריטניה במהלך מרץ , ניסה לבדוק היכן מוצאים ילדים סקרנים תשובות לשאלותיהם. האם הם נוטים לפנות לרשת, או מסתמכים על הוריהם שיספקו להם מידע?". גם בלי לקרוא את המשך הכתבה , היה ברור לי שהתוצאות יהיו, שהילדים ובני הנוער מעדיפים למצוא את התשובות לשאלותיהם דרך גוגל ולא לשאול את הוריהם או מוריהם.

אכן תוצאות הסקר הראו, שרובם מעדיפים לפנות למחשב כאשר אינם יודעים את התשובה.

בעבר כאשר לימדתי ובתוכנית הלימודים היה על הילדים להכין עבודת חקר, אחד ממקורות המידע היו ההורים,הסבים והסבתות בהם נעזרו הילדים.היום מקור המידע הזה הולך ונעלם, נראה כאילו הילדים אינם סומכים על המבוגרים ומוצאים את המידע בקלות באינטרנט ובטוחים שהוא יותר מהימן ואמין.

נקודה נוספת אותה אני רוצה להעלות בעקבות השינוי שחל בהשגת המידע היא, בזמן האיכות בין ההורה לילד. בעבר חלק מזמן האיכות היה מוקדש לשיעורי הבית ולהעברת ידע , כעת הילד מוותר על זמן זה. כדאי אולי , שאנו ההורים ננצל את התקופה הזו בה הילדים מעדיפים את העבודה עם המחשב , זמן האיכות שלנו איתם יהיה סביבו וכך יכולים הם להראות את מיומנויותיהם ולעזור לנו בשימושי המחשב.

לעיתים מוצאת אני את עצמי נעזרת בילדיי הבוגרים לביצוע משימות שניתנות לי במכללה. אני חוששת להוריד יישומים חדשים שמא אפספס שלב. דוגמה לכך הורדת אתר הבלוג, למרות שהיו לנו הוראת ברורות לכך, ביקשתי מבני שישב לידי ויעזור לי בהורדה.

בכל זאת למרות כל הידע אותו הם יכולים לרכוש דרך המחשב. האם הם תמיד עושים את שיקול הדעת מהו המידע הטוב ? כאן לדעתי יש צורך להתערב גם המורים וגם ההורים ולסייע להם למצוא את מקורות המידע הטובים והמהיימנים, ולהגן עליהם מפני מידע שיכול להזיק להם.

ברצוני להזכיר שוב ואולי לשכנע את עצמי וגם אחרים שתפקידנו כמורים לא תם, אומנם הילדים מוצאים את המידע לו הם זקוקים בקלות דרך המחשב אך אנו אלה שצריכים להוביל אותם ולתווך.

קישור לכתבה: דור הגוגל   

איך משפיעה הטכנולוגיה על חיינו?

באחד השיעורים של ד"ר אלון הסגל דיברנו על הרשתות החברתיות ויישומים שבאמצעותם ניתן להעביר מסרים מידיים, תמונות קטעי וידאו וקול ליחיד או לקבוצה, היישום הוא בדרך כלל חינמי.

אחד מהיישומים הוא WhatsApp .בני הנוער משתמשים ביישום זה , יוצרים קבוצות ובמקום SMS הם שולחים דרך WhatsApp את המסרים. אותם ילדים שבקבוצה מרגישים שהם מקובלים, שייכים, מידע שהם מעבירים זה לזה מאוד חשוב להם והם מושפעים זה מזה. השימוש העיקרי של הילדים ביישום זה הוא לצרכים חברתיים. הם מדברים דרך המכשירים הסלולאריים ואנו רואים כיצד הטכנולוגיה משפיעה עליהם.

נתקלתי בכתבה במגזין גדאג'טי וטכנולוגיה "גדאג'ט בלילה: איך משפיעה הטכנולוגיה על חיינו?" בכתבה הכותב , איתי דגן , מנסה להסביר איך משפיעה עלינו הטכנולוגיה? לטענתו יש בה הרבה דברים טובים אך יחד עם זאת גם כמה תופעות לוואי. כמו במפגש עם חברים רואים קבוצה של חברים עם הראש שפוף מופנה לכיוון הסמרטפון ובקושי פותחים בשיחה ולפעמים השיחה מתנהלת באמצעות  ה - WhatsApp.

הנה אנימציה מתוך הסדרה "איך פגשתי את אמא" שנותנת תשובה אחרת לשאלה איך השפיעה על חיינו ההתפתחות הטכנולוגית (למעלה ה"לפני" ובתוך הכתבה ה"אחרי") איך משפיעה הטכנולוגיה על חיינו?

האם אנו רוצים שילדינו יגדלו כך ? אולי יש בכך גם יתרונות ? אינני יכולה לענות על השאלות שהעליתי. כבר ציינתי ברשומות הקודמות שעולות הרבה שאלות לגבי כניסת הטכנולוגיה לחיינו ולחיי ילדינו. מה לעשות עם כל השינויים?

לדעתי אפשר לנסות לנצל כל יישום ללמידה על ידי שימוש ב- WhatsApp . הילדים יוכלו להעביר חומרי למידה זה לזה ואנו המורים נוכל לתווך ולכוון.

תקשוב היום ומחר

לפני חופשת הפסח השתתפתי ביום העיון "תקשוב היום ומחר" .                                                             שמעתי את המרצים שהשתתפו בכנס ויצאתי קצת מבולבלת ועם הרבה סימני שאלה.

בתוכנית של משרד החינוך מיומנויות המאה ה-21 בתקשוב נראה שהן מאוד ברורות ומאורגנות, אך בהרצאה בה דיבר פרופ' דוד חן הוא העלה סימני שאלה רבים.

יש פער בין התיאוריה לפרקטיקה, הפתרונות מאוד לא פשוטים. אנו נמצאים בעולם דיגיטאלי עשיר שהילדים חשופים לו.השאלה העיקרית שעולה היא מה סמכות המורה כמקור ידע? מה מקומו של המורה בכל השינויים הללו? אם אנסה לענות על השאלות הנ"ל התשובות אינן חד משמעיות. במכללה אנו מדברים על כך שהמורה צריך להיות המתווך והמוביל ולא מעביר הידע, מצד שני יש דרישות של המערכת להיצמד לתוכנית הלימודים. עולה שאלה איך משלבים בין שתי התפיסות ? שמעתי את בוגרי המגמה העובדים במערכת, מדבריהם הצלחתי להבין שהם מנסים לשנות את התפיסה ולשלב את הטכנולוגיה בדרך הטובה ביותר, אך לא תמיד בהצלחה יתרה. 

בהרצאה של ד"ר יאיר צדוק נחשפנו לדוגמה בה המורה הוא רק המתווך והילדים מגיעים לפתרון הבעיות בדרך של חקר או ניסוי וטעייה, לדעתי זו דרך מצוינת. זהו רק פרויקט אחד שבדרך כלל מתקבצים בו התלמידים המוכשרים. שוב עולה השאלה איך אפשר ליישם פרויקט מסוג זה בשאר תחומי הדעת שעלינו ללמד ובגילאים שונים?       

אני מאמינה שהשינוי צריך לבוא מאיתנו ומקווה שנצליח לשנות ולו במעט את דרך העבודה ולשלב נכון את הטכנולוגיה.